החלטה בתיק בש"א 18069/07

• 1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק  הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 52899/05) ביום 1.8.07.

בהתאם למפורט בבקשה, המבקשת שילמה סך כולל של 550,000 ש"ח למשיבים, וכשהעתירה הינה לעכב את תשלום היתרה, לפי אשר נקבע בפסק הדין, בסך 2,028,058 ש"ח.

עניינו של פסק הדין, בתביעת עזבון המנוחים אשר הלכו לעולמם כתוצאה מתאונת דרכים.

2.         לטענת המבקשת סיכויי הערעור טובים, הואיל ולטענתה, בית משפט קמא קבע בדרך של חקיקה שיפוטית, ובניגוד לפסיקת בית המשפט העליון, כי הלכת "השנים האבודות" חלה גם בגין הפסדים שלאחר תום שנות ההשתכרות, דהיינו, בתקופת הפנסיה.

כך גם לצורך חישוב הפסדים אלו, הכיר בית המשפט לא רק בהכנסות המנוחים מפנסיה, אלא גם תשלומים הוניים.

בנוסף, נקבע פיצוי בשיעור של 60% מכלל ה"הכנסות" של המנוחים, בניגוד להלכה המגבילה את הפיצוי לכדי 30% בלבד. 

לדידה של המבקשת, אם יתקבלו טענותיה, מדובר בהפחתה של למעלה משני מיליון ש"ח מהפיצוי שקבע בית משפט קמא.

בתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה ע"י עו"ד יעל שרון, העובדת במשרדו של ב"כ המבקשת, צויין כי לדעת המבקשת קיים חשש כי אם ישולם למשיבים מלוא סכום פסק הדין, השנוי במחלוקת, "תתקשה המבקשת להיפרע מהמשיבים את החיוב העודף באם יתקבל ערעורה ולו בחלקו". עוד צויין כי אם הערעור יתקבל, "תעמוד המבקשת בסופו של יום בפני שוקת שבורה בהעדר יכולת להיפרע מהמשיבים". מנגד, כך המצהירה, בהיות המבקשת חברת ביטוח, ניתן להבטיח שהכספים שיועכבו אכן ישולמו למשיבים, ככל שהערעור יידחה.

יוער כי בבקשה נטען כי המבקשת פנתה לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע, אולם כל שקיבלה שהבקשה נדחתה, ללא קבלת נימוקי ההחלטה שנשלחה בדואר.

3.         המשיבים מתנגדים בכל תוקף למבוקש.

המשיבים מציינים כי הבקשה הוגשה "עוד טרם שזפה עין המבקשת..." את החלטת בית משפט קמא, אשר דחה בקשה זהה שהגישה המבקשת.

בהחלטה זו קבע בית משפט קמא, כי אין כל בסיס לחשש המבקשת כי לא תוכל להיפרע, זאת בהתחשב בכך שעזבון המנוחים בהתאם לעדויות שהיו בפניו, מסתכם מסכום כולל של כ-9 מיליון ש"ח, כשמתוכם כ-2 מיליון ש"ח מופקדים בתוכניות חיסכון אשר טרם נפדו, וכן קיימת דירה אשר לא נמכרה והיא מושכרת. 

המשיבים מלינים על כך שהמבקשת לא טרחה להמתין עד קבלת החלטת בית משפט קמא, ובאופן שהמבקשת הייתה מתייחסת לנקבע שם.

מכל מקום טענו המשיבים, כי אין בבקשה מאומה המצדיק היעתרות לה.

לדידם של המשיבים, סכום פסק הדין בצרוף ההוצאות הינו 2,578,058 ש"ח, וכשהמבקשת כ"לעג לרש" מציעה כ-20% בלבד.

מדובר על פסק דין כספי, ולא הוכח כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו.

כך גם בכל הקשור לסיכויי הערעור, הרי אלו קלושים, במיוחד שמדובר על קביעות עובדתיות והתרשמות בית משפט קמא. לא מדובר ב"חקיקה שיפוטית" כנטען על-ידי המבקשת, אלא בפסק דין הנסמך על פסיקה.

גם מבחינת מאזן הנוחות, יש לדחות את הבקשה.

4.         המבקשת בתשובתה מציינת כי נאלצה לפנות לבית המשפט נוכח פתיחת תיק ההוצאה לפועל על-ידי המשיבים. כך גם כי עיקר הפיצוי מתייחס להפסדי עתיד, ולאור הסכומים הרבים שירשו המשיבים, לא ייגרם להם כל נזק מעיכוב תשלום היתרה.

עוד טוענת המבקשת, כי ככל שהמשיבים יקבלו את מלוא אשר נפסק בפסק הדין, יבקשו להשקיע את הכספים, לרבות בחו"ל, ואזי תתקשה המבקשת להיפרע מהם, ככל שהערעור יתקבל.